לרבים מאתנו, דחיית ההליכה לשירותים היא פעולה טבעית ופשוטה לעשייה בעת הצורך. עבור קשישים רבים, לעומת זאת, מדובר בפעולה כמעט בלתי אפשרית. אי-שליטה על הסוגרים היא מצב נפוץ בגיל הזהב. נמצא כי כ-30% מהמבוגרים בני גיל הזהב סובלים מבריחת שתן וצואה שאינם רצוניים. בקרב הקשישים המתגוררים בבתי אבות, לפחות 50% מתוכם סובלים מאותה בעיה. אלו הסובלים מבעיה זו נאלצים להשתמש במוצרי ספיגה כגון חיתולים למבוגרים, תחתונים סופגים וכו'.
לאי-שליטה על הסוגרים מספר גורמים עיקריים אותם נציין להלן. כמו כן, נסקור את מגוון הדרכים האפשריות לטפל בבעיה, שאכן, ניתנת לפתרון ברוב המקרים.
סוגי אי-שליטה על הסוגרים
אי-שליטה על הסוגרים מתרחשת בנסיבות שונות וכוללת סוגים שונים של בריחת שתן וצואה:- דליפת שתן פשוטה, המתרחשת בעת צחוק, התעטשות או מאמץ. בקרב מבוגרים, שרירי שלפוחית השתן כה חלשים, עד כי דליפה עלולה להתרחש בעוד הם קמים מהכסא.
- אי-שליטה על סוגרים שבאה לידי ביטוי בתחושת מלאות של שלפוחית השתן, מבלי יכולת לרוקן אותה.
- דליפת שתן קבועה, אשר לא ניתנת לשליטה ולפעמים אינה מורגשת.
- דחף חזק ליציאה, ותכיפות בתדירות ההשתנה הלילית.
- תחושה של דחף, אשר המוח לא מתרגם אותה להליכה לשירותים.
- תחושה רקטלית לקויה, אשר אינה מודעת לדליפת צואה, עד אשר היא נמצאת בחוץ.
- חוסר יכולת להרגיש כי פי הטבעת מלא.
גורמים לאי-שליטה על הסוגרים
לאי-שליטה על סוגרים בקרב קשישים יש אינספור גורמים, פשוטים כחמורים, החל מחוסר בשתיית מים בשנים המוקדמות, וכלה בדלקות ובמחלות הקשורות לפתחי היציאה של השתן והצואה.
בין הגורמים השונים נכללים:
- מחלות כגון אלצהיימר, טרשת נפוצה, פרקינסון, דמנציה והפרעות נוירולוגיות נוספות.
- הריונות קודמים ולידה, הגורמים לניוון שרירי האגן.
- בעיות בבלוטת הערמונית (ערמונית מוגדלת, סרטן הערמונית ניתוח בערמונית).
- חוסר באסטרוגן לנשים אחרי גיל המעבר.
- שתיית קפה או תה.
- תרופות מרשם מסוימות.
- נטייה לעצירות, שגורמת לשרירי פי הטבעת להיות חלשים ולאפשר מעבר של צואה מימית דרכם.
- שימוש מוגבר לטווח ארוך בחומרים משלשלים.
הטיפול בבעיה
טיפול באי-שליטה על הסוגרים מתחיל אצל האורולוג, אשר בוחן את מצבו של הקשיש ומפנה אותו להמשך טיפול. במסגרת הביקור אצל האורולוג, מתבצעים בדיקות שתן (לשלילת זיהומים), בדיקות דם (לבדיקת רמת הגלוקוז ותפקוד הכליות), בדיקה גופנית מקיפה הכוללת בדיקה רקטלית, וסקירת ההיסטוריה הרפואית של הקשיש.
במידת הצורך, נערכות בדיקות מקיפות יותר כמו שימוש באולטרה-סאונד, סקירת מערכת דרכי השתן באמצעות נוזל צבעוני המוזרק לשלפוחית השתן ועוד.
ישנן מספר דרכים לטיפול באי שליטה על סוגרים:טיפול התנהגותי ולא חודרני
טיפול שנעשה באמצעות תרגילים לאימון שלפוחית השתן וחיזוק רצפת האגן (קיגל, פאולה, ביופידבק), שמירה על תזונה בריאה ושינוי הרגלי אכילה, התאפקויות מכוונות, התקן זמני לספיגת שתן וצואה, הליכה מתוכננת לשירותים ולאמבטיה, שימוש בחומרים משלשלים במקרים של עצירות ועוד.טיפול תרופתי המשולב עם טיפול התנהגותי
מתן תרופות המיועדות לשליטה על בריחת צואה ושתן (כמוDetrol, Vesicareh, Ditropan ), אנטיביוטיקה לטיפול בזיהומים ודלקות, תחליפי הורמונים לנטרול ניוון שרירי שלפוחית השתן, תרופות להרפיית שרירים במקרים של עצירות, וכן הלאה.טיפול כירורגי/פולשני
טיפול הכולל שימוש בטבעת נרתיקית לנשים המונעת דליפת שתן ומוסרת אחת לחודש לצרכי ניקוי, הזרקת קולגן ובלוקמיד, שמטרתם לעבות את צינור השופכה (מחזיק כשלושה חודשים), ניתוח TVT לתמיכה בשרירי האגן, סוגר מלאכותי סביב שלפוחית השתן (לגברים), שתפקידו לאגור שתן שדולף, והשתלת סימולאטור עצבי הנותן פרוקות למוח. במהלך תקופת הטיפול, כמו גם לפניה ואחריה, מומלץ לשמור על היגיינה מקסימאלית. יש להשתמש במשחות, בסבון עדין ועשיר בלחות, וזלין וכדומה, זאת על מנת לצמצם ולדחות פריחות, יובש, אדמומיות וריחות לא נעימים. כמו כן, כדאי להשתמש במוצרי ספיגה למבוגרים כמו רפידות מגן, טיטולים, תחתוני ניילון רחיצים ועוד, על מנת להקל על הקשיש ולא להשאיר אותו מתבוסס בצואתו. באתר ניתן למצוא עצות חשובות לגבי בחירת החיתול לקשיש. חשוב לדעת, כי אי-שליטה על הסוגרים איננה מחלה בפני עצמה. היא אפילו אינה תוצאה בלתי נמנעת של הזדקנות, אלא מצביעה לרוב על בעיה בריאותית חמורה יותר המחייבת טיפול. מניעת טיפול באי-שליטה על הסוגרים, עלולה להשפיע באופן ישיר על הכבוד וההערכה העצמית של הקשיש. יש להיעזר בטיפול רפואי מתאים ובמוצרים לגיל הזהב אשר יסייעו להתמודד עם מצב זה.