תפרחת החיתולים

למרות שהמושג "תפרחת חיתולים" נפוץ מאוד בגיל הינקות, ניתן לראות מאפיינים דומים של התופעה גם בקרב אחוז גדול מאוכלוסיית גיל הזהב. במה מתבטאת תפרחת חיתולים בגיל הזהב? מה הם הגורמים שלה וכיצד ניתן לטפל בתפרחת חיתולים? כאן תמצאו את התשובות.

 

מאפייני תפרחת חיתולים בגיל הזהב

מראה של עור אדמומי, צרוב ומגורה באזור איבר המין ובאזור פי הטבעת, הוא אחד התסמינים הבולטים ביותר של תפרחת חיתולים. במקרים חריפים יותר, עלולים להופיע באזורים אלו פצעונים, קילופי עור, שלפוחיות, דימום והפרשת נוזלים.

תפרחת חיתולים עשויה לעורר אי נוחות רבה בקרב המבוגרים, והיא עלולה ליצור תחושת גרד מתמיד, הזעה ואף כאב.

מצב זה עשוי להופיע באזורי איבר המין, על הישבן, על הירכיים, ואף באזור התחתון של הבטן, לעיתים, תפרחת חיתולים עלולה להתרחש יחד עם בעיות עור נוספות, כמו פסוריאזיס וסבוריאה. במקרים כאלו, תופיע פריחה דומה גם על חלקים אחרים בגוף.

הגורמים לתפרחת חיתולים בקרב מבוגרים

 

תפרחת חיתולים נוצרת בעיקר עקב גירוי ממושך של שתן וצואה. ישנם מספר מצבים, אשר חוסר טיפול בהם או אי-הפסקתם עלולים לגרום לתפרחת חיתולים. עורם של הקשישים הופך, באופן טבעי, להיות יבש, מקומט ורפוי. דבר זה מאפשר נוכחות קלה יותר של לכלוך וזיהומים. עורם אף פחות נוטה להתחדש, ועל כן, נוכחותה של תפרחת חיתולים שאינה מטופלת, מתעצמת.

כמו כן, תפרחת חיתולים נפוצה בקרב קשישים אשר סובלים מאי-שליטה על הסוגרים. קשישים אלו, סובלים מדליפת שתן וצואה דוחים את היציאה לשירותים, וכך, נוכחות השתן והצואה מגרים את העור ויוצרים אדמומיות. יש לזכור ששינה או שכיבה ממושכות, וחיתולים רטובים ולחים לאורך זמן, שאינם מוחלפים גורמים גם הם לתפרחת חיתולים.

ישנם קשישים אשר אלרגיים ורגישים לסוגים מסוימים של מוצרי ספיגה למבוגרים עקב החומר והבשמים הנמצאים בהם. קשישים אלו עשויים לסבול עד מהרה מתפרחת חיתולים. הרגישות עשויה להיות גם לחומרים הקיימים במגבוני הניקוי או לאלכוהול הנמצא בהם. ישנם מאכלים אליהם רגישים קשישים מסוימים, ואלו, עשויים ליצור פריחה באזורים רגישים בגוף.

חיתולים קטנים אשר אינם מתאימים למידות הקשיש ויוצרים שפשוף או התחממות העור, או חיתולים אטומים, שאינם מאפשרים לעור לנשום מהווים גורם לתפרחת חיתולים. בנוסף, פטריות או זיהומים חיידקיים גם עשויים לגרום למצב זה.

מלבד זאת, ישנן מחלות אשר גורמות לגרד בקרב קשישים (לאו דווקא באזור החיתול) כגון: השמנה, סוכרת, צהבת, אבנים בכליות, לימפומה, אי ספיקת כליות כרונית, דלקת מפרקים שגרונית, אנמיה מחוסר ברזל, טרשת נפוצה ועוד.

שימוש באבקות או משחות שעלולות ליצור אלרגיה, דלקת או פטרייה (כגון, משפחות הכוללות שמרים, סטרואידים). כמו כן, הזעת יתר או התחממות העור מסיבות אחרות הן גורם סיכון.

אופן הטיפול בתפרחת חיתולים

 

הדרך הטובה ביותר לטפל בתפרחת חיתולים היא על ידי מניעתה, ועל כן, בכדי למנוע תופעה זו, יש לבצע מספר פעולות:

• מומלץ להתקלח לפחות פעם אחת ביום, גם אם למספר דקות או לפחות, ולשטוף את האזור.
• יש להשתמש בסבונים עשירים בלחות.
• אין להניח את החיתול על גבי עור שאינו יבש.
• כדאי להימנע מחימום יתר של העור על ידי סאונה, ג'קוזי, תנורי חימום ועוד.
• מומלץ להוציא מן התפריט אלכוהול, בשר, חמוצים, קפה, שוקולד, מזון חריף ופירות הדר.
• זיהוי וטיפול מקרים של דליפת שתן וצואה.
• להימנע משפשוף וחיכוך העור.
• התאמת חיתולים למבנה גופו של הקשיש, ובחירת חיתול נכונה.
• חשיפת העור לאוויר ככל שניתן.
• מריחת וזלין או משחות ייעודיות אחרות אשר יפחיתו את החיכוך וגירוי בין החיתול לגוף.

יש להקפיד על ביצוע פעולות אלו, גם על מנת למנוע תפרחת חיתולים שהתרחשה וטופלה, וגם על מנת לטפל בתפרחת חיתולים קיימת. יש לפעול על פי הנוסחא הבאה: לשמור על גופו של הקשיש לח וערני, ולהקפיד כי שכבת העור החיצונית (אפידרמיס), תהיה יבשה ונקייה. בנוסף, דרכים אלו יוכלו למנוע את הופעתם של פצעי לחץ, הנוצרים במקרים שבהם ההיגיינה לקויה והעור אינו בא במגע עם האוויר.

על כן, על מנת לטפל בתפרחת חיתולים יש לשתות הרבה נוזלים ולצרוך חמוציות, לבצע אמבטיות ישיבה למשך 15-20 דקות ביום, ולמרוח משחות ייעודיות נגד פריחות. כמו כן, מומלץ להשאיר את העור חשוף לאוויר כלל שניתן, להגביר את תדירות החלפת החיתול, ובמקרים בהם אין שיפור במצב הקשיש, לפנות לסיוע רפואי.

יש לזכור, כי קשישים רבים ערים למצבם ועל כן מרגישים אי-נוחות רבה מול המטפל או בן המשפחה, הדואגים להחלפת חיתוליו של המבוגר. חשוב לטפל בקשיש ברגישות רבה, ובמידת הצורך, לתבל במעט הומור וקלילות.